רפואה בתקופת השואה

בצל מלחמת חרבות ברזל, התקיים במרכז הרפואי לגליל כנס נהריה ה-24 על רפואה ושואה, ע"ש פרופ' שאול שאשא ז"ל, שיזם והוביל אותו עד פטירתו לפני שנתיים וחצי. 

הכנס נפתח בדברי ברכה של בתו ד"ר הדס שאשא-לבסקי, המשמשת יו"ר הוועדה המארגנת; מנהל המרכז הרפואי, פרופ' מסעד ברהום; דיקנית הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בגליל, פרופ' אורלי אבני; מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, יגאל כהן; ד"ר מרים עופר מהאקדמית גליל מערבי, וד"ר דפנה שאשא מרוטרי עמיתים נהריה, אלמנתו של פרופ' שאשא.

בדברי הפתיחה הזכירה ד"ר שאשא-לבסקי את אסון 7 באוקטובר, והדימיון בינו ובין השואה, ואמרה: "אני נזכרת בדימוי שאבי נהג לומר כאשר שאלו אותו מדוע הוא מתעניין כל כך בשואה, שהרי אינו ניצול שואה או בן למשפחת ניצולים. הוא נהג לומר, שזו שואת העם היהודי, כי את העם היהודי רצה הצורר הנאצי לחסל. וכרופא, השתמש בדימוי מעשי: אם קוטעים רגלו של אדם, האם רק הרגל חולה או כל הגוף חולה וכואב? ברור שכל הגוף. זה כל כך נכון גם היום. מה שקרה ב-7 באוקטובר קרה לכל העם והמדינה, לא רק לתושבי העוטף או לאלו שנקלעו לשם בנסיבות אחרות".

פרופ' ברהום, ששלח ברכה מצולמת, העלה על נס את תרומתו העשירה של פרופ' שאשא, הן בתחום חקר השואה והן כמנהל המרכז הרפואי לשעבר, ואמר: "כאיש חזון, פעל פרופ' שאשא להקמת ביה"ח התת-קרקעי הראשון במדינת ישראל, בו נמצאות מחלקות האישפוז בשמונת החודשים האחרונים, מאז פרוץ המלחמה".

הכנס, אליו הגיעו כ-200 משתתפים, כמות יפה בהתחשב במצב הביטחוני, כלל שלושה מושבים, שכל אחד מהם עסק בנושא אחר, ואשר האיר סוגיות רפואיות במהלך השואה והיבטים אתיים וחינוכיים של רפואה ושואה.

פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית בית לוחמי הגטאות, נתנה הרצאה בנושא תקומת שורדי השואה.

הכנס, בו משתתפים מדי שנה אנשי רפואה, כלכלה, חברה והיסטוריונים מרחבי המדינה, הוא מפעל ייחודי בישראל, העוסק בהיבטי התחלואה והרפואה בתקופת השואה ואחריה.

בתום הכנס נפתח במרכז הרפואי קורס ראשון מסוגו להכשרת עובדים במקצועות הרפואה, הסיעוד והבריאות, להוראת רפואה ושואה. בקורס משתתפים 33 אנשי רפואה, המשתייכים למוסדות בריאות ואקדמיה שונים, ובהם פקולטות לרפואה ובתי ספר לסיעוד.